תַּנֵּי בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסָה לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁל כֹּהֵן אֲבָל לֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
תַּנֵּי יִשְׂרָאֵל וְכֹהֵן שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין בְּחָנוּת. מְמַלֵּא יִשְׂרָאֵל אֶת הַנֵּר שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְעוֹלֶה לָעֲלִייָה וְיוֹרֵד לֶחָנוּת לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁל כֹּהֵן. אֲבָל לֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֹהֵן שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת עַמּוֹ חֶשְׁבּוֹן מַדְלִיק עַל גַּבָּיו שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה 58b אַף עַל פִּי כֵן זְכַייָהּ אָמַר לָהֶן בִּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אעפ''כ זכייה. מסקנת דיוקא דלעיל היא דהא אעפ''כ צריך זכייה ומי זיכה להישראל שיהנה מן הנר שמן שריפה א''ל הכא נמי מיירי במזכה לו הכהן ע''י אחר. תני בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן וכו'. זה אגב שיטפא דלעיל הוא ומייתי לה לקמן. ובתוספתא גריס הכי בתר האי בבא דלעיל. ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך טובל לו פתילה בשמן שריפה וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקשת לילך טובלת לה פתילה בשמן שריפה. והאי סיפא דהתוספתא מייתי לה לעיל בפ''ד דשביעית בהלכה ב' על הא דקאמר התם טייב בשביעית בזה''ז מהו אם אסור לזורעה וסבר ר' ירמיה מימר שרי ומותיב ר' תזקיה לר' ירמיה וכי איזה ב''ד עמד וביטל להגזירה שגזרו דאסור לזורעה הלא אין הב''ד יכול לבטל דברי ב''ד חבירו אא''כ גדול ממנו בחכמה ובמנין והיכן בטלו גזירה זו וקאמר התם עלה חייליה דר' חזקיה מן הדא בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה שמן שריפה ומדלקת ר' הונא בשם דבי ר' ינאי שעת משלחת הזאבים היתה כלומר מה שהתירו מפני הסכנה התירו שהיתה שעת משלחת הזאבים ושלא תכשל בהם באישון לילה התירו שתוכל לטבול את הפתילה בשמן שריפה כדי להדליק ולהאיר לה בהליכתה ולא עמד ב''ד וביטל שאע''פ שלא היה זה אלא לפי שעה נשארה התקנה כמו ושהיתה ולא בטלוה אח''כ ולאסור השתא כמה דתימר תמן לא עמד ב''ד וביטל ואע''ג דלקולא היא אף הכא נמי גבי טייב בשביעית לא עמד בית דין וביטל הגזירה וכל שכן הוא הכא דלחומרא היא ואיידי דקאמר התם הכי על הא דמייתי סייעתא מהאי תוספתא דבת ישראל גריס הכא נמי לכולה כדרך הש''ס הזה:
תני. בתוספתא פ''י ומייתי להא משום דמדקדק נמי מהאי ברייתא כדלקמן:
ישראל וכהן שהיו שותפין וכו'. ובתוספתא גריס ישראל שהיה יושב בחנות של כהן ה''ז ממלא לו את הנר שמן שריפה ועולה לעלייה ויורד לחנות לעשות צרכיו של כהן ולא לעשות צרכיו של ישראל אם היה שותף עמו בחנות ה''ז מותר:
כהן שבא לישראל וכו'. סיפא דהתוספתא והש''ס קיצר בהעתקה וה''ג שם וכן כהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל ה''ז מדליק לו את הנר שמן שריפה אע''פ שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאליו:
תַּנֵּי בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסָה לְהַדְלִיק מִכֹּהֶנֶת טוֹבֶלֶת פְּתִילָהּ שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּמַדְלֶקֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי שְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים הָֽיְתָה וְלֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל אַף הָכָא לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל.
בְּקָרוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה מַאֲכִיל אֶצֶל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בִּגְדּוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה נֶאֱרָג אֶצֶל יִשְׂרָאֵל מַדְלִיק עַל גַּבָּיו שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. כֹּהֵן שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וְהִדְלִיק עַל גַּבָּיו שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְעָמַד לוֹ וְהָלַךְ לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְכַבּוֹתוֹ עַד שֶׁיִּכְבֶּה מֵאֵילָיו. רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר עַכְבָּרִי הֲוָה עֲבַד עוֹבְדְּתָא גַּבֵּי רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרַיָּא. מִי אֲזִיל לֵיהּ מַלֵּי לֵיהּ בּוֹצִינָא שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה. לֹא כֵן סָֽבְרִין מֵימַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁל כֹּהֵן אֲבָל לֹא שֶל יִשְׂרָאֵל. אָֽמְרִין דִּי לָא הֲוָה עֲבַד לֵיהּ כֵּן לָא הֲוָה אֲתֵי. סָֽבְרִין מֵימַר כַּד יַמְטִּי בֵּייתֵיהּ הֲוָה מַטְפִּי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חִינְנָא עַל יָדִי כֵן הֲוָה שְׁהַר וְעַל יָדִי הֲוָה כֵן קְרֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סברין מימר. לבתר הכי היו סבורין דכד ימטי ר' חנינה לביתיה היה מכבה הנר הזה והוא לא עשה כן דאפילו בביתו היה משתמש בו ואמר רבי חנינא דטעמיה שעושה זה משום דעל ידי כן הוה טהר ועל ידי כן הוה קרץ כלומר שמתוך כך היה יכול להשכיב עצמו ולנוח בשעה הצריכה ועל ידי כן השכים בשחר בבקר בבקר כדי לילך לר''ח לעשות מלאכתו ואם כן הכל הוא בשביל צרכו של כהן:
מי אזל ליה. כשהיה ר' חנניה רוצה לילך משם מלא לו ר''ח הנר משמן שריפה להאיר לו בדרך ופריך הש''ס ולא כן סברינן מימר לעיל בהאי ברייתא דוקא לעשות צרכיו של כהן מותר הישראל ומשני אמרין דאי לא הוה עביד כן לא הוה אתי לזימנא אחרינא והרי זה צרכיו של כהן:
הוה עביד עובדתא. היה עושה איזה מלאכה גבי ר''ח ציפוראה שהיה כהן:
כהן שבא לעשות חשבון וכו'. רישא דהתוספתא שהבאתי לעיל היא:
בקרו. הבקר שלו שהיה עומד בדיר ישראל ומאכילו אצלו וכן בגד וכו' ואינו חושש אף על פי שגם הישראל נהנה מנר שמן שריפה:
אָדָא שַׁמָּשָׁא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי בְּגִין דַּאֲנָא צְבַע פְּתִילָה מִן חוֹלָא. אָמַר לֵיהּ בָּטֵל הוּא עַל גַּב פְּתִילוֹת. הוֹרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְּאִילֵּין דְּבַר נְחֶמְיָה כֵן. רִבִּי אִימִּי נְסַב פְּתִילָה. רִבִּי אִילָּא לֹא נְסַב פְּתִילָה. לֵית לְרִבִּי אִילָּא הָדָא דְרִבִּי אִימִּי. סָבַר רִבִּי אִילָּא מִשּׁוּם גֶּזֶל וּבְלָא מִן הָדֵין שַׁמָּשָׁא מְבַזְבְּזָא בָהּ קְדוּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אימי נסב פתילה. כלומר לא החמיר על עצמו ונטל פתילה של שמן שריפה שנתן לו הכהן להאיר לו ור' אילא לא רצה ליטול ושואל הש''ס אם ר' אילא פליג על הדא דר' אימי וקאמר דלא בשביל כך אלא שר' אילא היה חושש משום גזל וכולא וכו' כלומר וכולא עיקר טעמיה משום השמש הזה של ר' אילא שלא היה נוהג בכבוד בשמן תרומה ומבזה בהקדושה שלה לפיכך לא היה רוצה ליטול הפתילה ולהביאה לביתו שלא יהיה משרתו זורקה למקום בזיון:
בגין דאנא צבע פתילה מן חולא. בשביל שאני טובל פתילה אחת משמן חולין אם מותר אני להשתמש בשאר פתילות שאצל זה והן נטבלות בשמן שריפה והשיב לו בטל הוא פתילה של שמן חולין אגב פתילות של שמן שריפה הואיל והן רבות ואסור וכן הורי ר''י בן פזי לאילין דבי נחמיה כן:
גַּמְלִיאֵל זוּגָא שָׁאַל לְרִבִּי יָסָא מַהוּ לְהוֹסִיף שֶׁמֶן חוּלִין וּלְהַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ לֹא תַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְמַצּוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא תני ר' הושעיא. בברייתא דלעיל כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון וכו' אלא אין מחייבין אותו למצותו כלומר שימצה ויכבה אותו כדאמרינן לעיל אבל לא התיר להוסיף שמן חולין ולהניחו להיות דולק והולך ביותר:
מהו להוסיף שמן חולין. על שמן שריפה ולהדליק בשביל הישראל:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שָׁנָה לִי יוֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי. בַּת כֹּהֵן שֶׁהָֽיְתָה עוֹמֶדֶת עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וּבְיָדָהּ נֵר וּבְתוֹכוֹ שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה הֲרֵי זוֹ מוֹסִיפָה לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן שֶׁל חוּלִין וּמַדְלִיקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא מַה טִבְייָהּ. אָמַר לוֹ אָדָם גָּדוֹל הָיָה וּבָקִי בְמִשְׁנָתֵינוּ הָיָה. פִּרְשֵׁיהּ רִבִּי חִייָא דִכְפַר תְּחוּמִין קוֹמֵי רַבִּי וּמַנִּיתֵיהּ חֲכִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרשיה ר' חייא דכפר תחומין קומי רבי. ופרסמו ר''ח לפני רבי וסיפר בשבחו ומינה אותו רבי לחכם. וה''ג לה לקמן בפ''ב דשבת:
א''ל ר' זעירא לר' אבהו מה טבייה. מה טיבו של יונתן בן עכנאי זה דאת אמרת משמיה וא''ל אדם גדול הוא ובקי במשנתינו היה:
ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה. ואין מדליקין בשמן שריפה כדאמרינן בפרק ב' דשבת דלחד מאן דאמר ביום טוב מיירי דאין מדליקין לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ולאידך להדליק בכל ע''ש שתהיה נשרפת בשבת אסור וכיצד היא עושה הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין כל שהוא ומדלקת והכי תנינן לה בתוספתא דמכילתין שם:
59a מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אֲבָל לֹא בְּבֵית הָאֵבֶל דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבֵית הָאֵבֶל אֲבָל לֹא בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. בֵּית הַמִּשְׁתֶּה עַל יְדֵי דְמָנֵיהוֹן נְקִיִים לֹא מִתְעַסְּקִין. בְּבֵית הָאֵבֶל עַל יְדֵי דְמָנֵיהוֹן צָאִין מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי. בֵּית הָאֵבֶל עַל יְדֵי דְאִינּוּן כְּנִיעִין לֹא מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. בֵּית הַמִּשְׁתֶּה עַל יְדֵי דְאִינּוּן פְּחִיזִין מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר בְּבֵית הָאֵבֶל עַל יְדֵי דְמָנֵיהוֹן צָאִין מִתְעַסְּקִין בּוֹ. בֵּית הַמִּשְׁתֶּה עַל יְדֵי דְאִינּוּן פְּחִיזִין מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּית הָאֵבֶל עַל יְדֵי דְאִינּוּן כְּנִיעִין לֹא מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. בֵּית הַמִּשְׁתֶּה עַל יְדֵי דְמָנֵיהוֹן נְקִיִין לֹא מִתְעַסְּקִין בֵּיהּ. אָֽמְרִין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשִׁיָּה הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוֹסֵי צַיְדָּנַיָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ שֶׁל בֵּית קוֹדְמִין הִיא. וְהָא רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מֵעֵין שְׁנֵיהֶן. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מֵעֵין שְׁנֵיהֶן. וְרִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדליקין בבית המשתה וכו'. ומפרש טעמייהו במאי פליגי וכדפרישית במתני':
ר' יוסי צירניא בעא קומי ר' ירמיה. דמאי אצטריך למימר דהלכה כר''ש דאי לא כן ומה אנן אמרין והא כבר שנינו לזה לעיל רפ''ג וכי אין הלכה כר''ש נגד ר''מ כדאמרינן שם:
א''ל של בית קודמין הוא א''נ של כת קודמין הוא. ודוגמתו במשנה פכ''ה דכלים אמר להן של כת קודמין היא כלומר כבר שאלו זה הראשונים וה''נ משום דיש כאן בית או כת הראשונים החולקין בדבר והן ר' יהודה ור' יוסי דתרוייהו אמרי מעין שניהן דר''מ ור''ש דמר מחמיר בבית האבל מטעמא דר''מ ומיקל בבית המשתה מטעמיה דר''ש ומר מחמיר בבית המשתה מטעמא דר''מ ומיקל בבית האבל מטעמא דר''ש וכיון שכן ס''ד אמינא כהאי כללא דנקטינן דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי להכי איצטריך ליה לאשמעינן דכאן הלכה כר''ש דמסתבר טעמיה דהואיל המדליק שמן שריפה כהן הוא ולדידיה מותר הוא וליכא הכא אלא חששא בעלמא שמא יסתפקו ממנו תפסינן לקולא בשתיהן ואין חוששין לכך:
מַהוּ לְהַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַּחֲנוּכָּה. אָֽמְרִין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַּחֲנוּכָּה. אָמַר רִבִּי נִיסָא אֲנָא לָא אֲנָא חֲכִים לְאַבָּא. אִימָּא הֲוָה אָֽמְרָה לִי אָבוֹךְ הֲוָה אֲמֵר מִי שֶׁאֵין לוֹ שֶׁמֶן חוּלִין מַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַּחֲנוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה. אם הישראל מותר להדליק נרות חנוכה בשמן שריפה שלא ברשות כהן מי אמרינן הואיל ושמן שריפה לא ניתן ליהנות אלא להכהן אסור שלא ברשות כהן או דילמא מכיון דמצוה קעביד ומצות לא ליהנות ניתנו ואפי' במצות דרבנן לא מיקרי הנאה ומותר:
אנא לא אנא חכים לאבא. אני לא הייתי מכיר לאבי לפי שמת בקטנותי אלא אימא הוה אמרה לי דאבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין ואינו מצוי לפניו אלא שמן שריפה מדליק הוא שמן שריפה בחנוכה דברשות מצוה קעביד ומצות לאו ליהנות ניתנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source